איור ועיצוב העטיפה: לורה אקרמן

ספר שירה חדש - בהוצאת עמדה

משובים על ספרי החמישי:

 

שולמית אפפל: "שירים מצויינים. עיצוב יפיפה. מושלם. מאד אוהבת."

 

ד"ר מירי גלעד: "בוקר טוב עם ספרך החדש המאיר והמואר! תודה על מנת החכמה, על חופן פנינים, על שיעור בכנות ובהעזה פנימית, על יפי ההתבוננות ועל כתיבה מדוייקת ולא מצועצעת או פרובוקטיבית לשמה. ספר נהדר!"

 

חגית מנדרובסקי: "שירי הספר נעמו לי, ברוך ובזכות שבהם, מלשון זך. כמה מהם עוררו בי הזדהות עמוקה ולעתים התדפקו על שערי לבי, מבקשים להמיס. תודה טלי יקרה, על ספר נפלא."

 

מתי שמואלוף: "ספר מקסים, מלא תקווה וחיים, אני קורא לאט ונהנה".

 

עידית ברק: "ספר נפלא. את כותבת מקסים. תודה על התענוג."

 

ד"ר שי שגב: "כמו יין המשתבח עם הזמן, וטעמו מתפזר בפה לאלפי ניצוצות מופלאים היוצרים מרקם רענן, כך ספרה החמישי של המשוררת - מעניק לנו שעה יפה - ואפילו שעות יפות – בקריאתו." 

 

ד"ר ורד טוהר: "טלי יקרה, את מערסלת מילים בעדינות רבה. גמעתי את ספרך בשקיקה, מצאתי את עצמי ברבים מהשירים."

 

לילי סלע: "הספר פשוט נפלא, כתיבתך נוגעת מאד ומרגשת."

 

אביחי קמחי: "'אני נמשכת לאסימטרייה' כותבת המשוררת בשיר שלה וטיעון זה גם מתקשר לכך, ששירתה היא לא פעם הבעה של דבר והיפוכו. זהו גם יופיו וייחודו של הספר. 'השעה היפה' הוא ספר מעניין ומגוון ונסמך על ניסיונה בארבע ספרים קודמים, אך בנוסף לטעמי, הוא גם מכיל שירה יפה ומאד אסתטית, שלא לומר מעוצבת למשעי. כפי שגם היא מעידה בשיר, 'השעה היפה היא שעת הכתיבה'".

יערה בן דוד: "אוהבת את הרעננות והאמת שהוא משדר; 'אני הנסיכה על העדשה / שמורדת באגדה ומתאהבת בנסיך אחר' וכו'. השירים אוצרים אלמנט של הפתעה המחריגה מן השגרה המחשבתית, כך למשל הסיום של השיר 'שירת המקום' בסוף הספר. וכמובן השיר הפותח הנפתח אל 'שעת הלב המתפתה למלה', ועוד. ספר שנעים ומהנה לשוט לאורכו."

 

אביטל קשת: "אהבתי את הספר. הצטיירה אישיות מעודנת, נדירה ביופייה, משהו שנע בין פשטות לתעופה."

 

עידית לבבי גבאי: "קראתי בספרך בעניין רב. מספר שירים נגעו בי במיוחד. הספר יפה בכל מימדיו, הן החזותי והן הפואטי. שמחה שנזדמן לי להכיר קצת אותך ואת שירתך."

 

גאולה הודס-פלחן: "ממליצה בחום על ספרה היפהפה של טלי וייס".

 

לאה זהבי: "ספרך יפה ועדין בצורתו החיצונית וגם הפנימית. ממש כמוך...כיוון שלא התאפקתי, קראתי כמעט את כל השירים והם דקים ומתוקים גם כשהם מעלים מעת לעת חוויות דוקרות אפילו מרות."

 

רוני סומק: "תודה על הגחלים ששלחת לי ואני כדברי השיר הולך..."על גחלים" ואוהב את אש שירייך".

 

אסף רסקי: "הספר יפיפה ומרגש! דיבר אליי במיוחד השיר 'הביאו אליי'. מרגיש שאם את לא היית כותבת אותו – אני הייתי צריך."

 

תלמה כנעני: "השירים מופלאים אחד אחד. יש לך יכולת ביטוי אדירה! קראתי כבר כמה וכמה שירים ומאד מתפעלת מהזכות והטוהר, והאמת הפנימית שלך! המוני תודה."

 

גלי רביץ: "כל שיר זה אני. וואוו...כמה עדינות ויופי."

 

יפה כפיר: "אמש הגעתי לספר השירים שלך. נפעמתי - ראשית כמובן מן העטיפה. והשירים - לעניות דעתי-  מילים גבוהות הנוגעות ברגעים, תהליכי נפש שאינם ברורים לנו ביומיום - מטפלות טיפול כירורגי חד ומדויק, כואב ומרפא בחיים. מילים עזות מאד המביעות את מעמקי הנפש ונוגעות בכל אדם. הרבה כאב, חשיפה ובעיקר היכולת לתקשר, לתת לי הרגשה שכתבת עלי, על החיים שלי. השירים שלך מורכבים, ויכולת ההבעה שלך נפלאה. מאד נגעת בלבי."

דלילה מסל-גורדון: "אוהבת את ספרך. אמיתותיו עמוקות ויופיו אלגנטי ומלא ברק. השירים מחלחלים לתוכי אט אט..."

עמיחי חסון: "היה לי עונג לקרוא את 'השעה היפה' (שנתנה לי הרבה יותר משעה של יופי), יש לך שירים שמצליחים לגעת יותר מזה: להרגיש את האמת של מי שכתבה אותם."

ארלט מינצר: "טלי היקרה, ביליתי שעות יפות בקריאת ספרך 'השעה היפה'. מצאתי בו שפע יופי, רגש ומחשבה, כפי שמגלים שמות הפרקים – 'המקום המוגן'; ענפי חלום'; 'יפה שעה זו'; 'החיה הקדמונית'; 'כף יד רכה'; ו'צלקת בלתי נראית'. השירים עוסקים בעצמי ובעולם ובכתיבה המגשרת ביניהם... תודה לך על 'נחמת מילים' שמצאתי בספרך, על 'עמוד האש' שנגלה לי לכל אורכו ו'על הרגע הזה, הבוער' שחוויתי בזמן הקריאה. תודה לך על שאת מאלה 'שקוטפים כוכבים...היודעים לחבק זר ולחייך'".

אשרת זריהן: "'השעה היפה' של טלי וייס הוא ספר שירה שמציב מראה על החיים הגועשים והסוערים ברגישות אינסופית. בדיוק כמו בציטוט בכריכה האחורית 'זה הזמן לבעור עד שתתחילי להרגיש נהר'. הרגשת הנהר המפכפך מתחילה מהרגע שבו קיבלתי את הספר בדואר. האיור נעים, מלטף ומזמין להיכנס לעולם הספר ברכות. גם הסימניה שכביכול אנכרוניסטית לתקופתנו מסמלת ומסמנת את הרגעים הייחודים בקריאה. ההקדשה של טלי בתחילת הספר, 'למשפחתי, לכבוד השעות היפות שלנו', אף היא כבשה אותי והובילה אותי לחשוב על השעות היפות במשפחתנו.
היבט ייחודי בספר הוא שכל שער פותח בשירציטוט שטלי כתבה ומעגן את הקריאה. כך היא כותבת בשער הראשון 'המקום המוגן' – 'חיינו הסודיים משתוקקים להתגלות. מי יפתח את דלתות הלב, נכון להפצע.'
לאורך כל הספר שזור מוטיב הפציעה, האיחוי והריפוי אם זה ביחסים שבינו לבינה, במשפחה ובינה לבין עצמה ולמעשה ביננו לבין עצמנו. תודה לך טלי, על בריאת עצמך בידייך שלך ברגישות כה נדירה. תודה על שעות יפות שמפעימות את הלב."

צילה זן-בר צור: "אני קוראת בספר שירתה של טלי, שירה שהיא מפת דרך אל עצמי. יש שם כל מיני קולות; של עצב, של אושר, של חקר פנימי, של תשוקה, כמיהה ושמחת הרגעים הקטנים."

מיכל סנונית: "השירים מאוד יפים. הפתעת אותי. דוגמא אחת או שתיים: 'בחסות החשכה' והשיר מולו 'המקום המוגן'. איזה יופי. את אחד השירים קראתי באוזני חברות, השיר 'מגרש המשחקים של ילדותי'. כל כך פשוט וברור ויפה להפליא, הוא קרוב לליבי במיוחד. טלי את משוררת, ואם אמרתי זאת, זה אומר שאת משוררת טובה."

שלמה ארצי, מתוך הטור השבועי במוסף "7 ימים" בעיתון ידיעות אחרונות, 8.3.19, עמ' 21: "ואו אז הגיע לעיניי שיר מקסים של משוררת בשם טלי וייס שאמר ככה, בין השאר: 'הביאו אליי אנשים שקוטפים כוכבים, שלא מפחדים להיכשל, שליבם מתרגש ממעוף הפרפר וקימור החתול...המביטים בעיניים, היודעים לחבק זר ולחייך, הביאו אליי אנשים הקמים מתוך השברים, כמו היו מקפצה לחלום'. הזדהיתי עם השיר ושלחתי לחבריי. כי מי לא רוצה שיביאו לו אנשים טובים שיודעים לחבק ולחייך..."